אחת לשנה, במשך העשור האחרון, מתקיימת ביפן האליפות היחידה בעולם אשר לוקחים בה חלק סייפים בדרגת דאן 8, שהיא הדרגה הגבוהה ביותר אשר ניתן לקבל כיום בקנדו (בעבר היה ניתן להגיע עד לדרגת דאן 10, אבל זה סיפור אחר).
על מנת להשתתף בתחרות לא מספיק להיות בדרגת דאן 8, אלא קיימת וועדה אשר בוחרת את המשתתפים. מן הסתם האנשים שמשתתפים רובם זכו בצעירותם באליפות יפן, וכולם בעלי הישגים שונים בקנדו היפני או העולמי.
השנה זכינו לראות גמר שגרם לי להתמוגג מאושר. הקרב ארך כ-16 דקות עד שהוכרעה נקודה (באופן מסורתי, קרב רגיל אורך 5 דקות, ובחצי הגמר והגמר 10 דקות, כך שמדובר בקרב שאורכו פי 3 מאורך של קרב רגיל), וכאשר מדובר בשני אנשים מבוגרים בגיל 54 ו-61, זה רק הופך למרשים יותר.
וכמובן שהדובדבן שבקצפת היה שאחד הסייפים הללו הוא הִיגַאשִי קָאזוּיוֹשִי, אשר משתמש בעמידת ג'וֹדַאן המפורסמת (אשר הזכרתי בעבר), והיה היחיד שזכה באליפות יפן איתה ב-1983 עד 2008, כאשר שוֹדַאִי קֶנְגִ'י (אשר דיברתי עליו ברשומה הקודמת) "שבר את הקללה".
מספיק דיבורים, הקרב:
ובונוס, הילוך איטי של הנקודה המנצחת:
על מנת להשתתף בתחרות לא מספיק להיות בדרגת דאן 8, אלא קיימת וועדה אשר בוחרת את המשתתפים. מן הסתם האנשים שמשתתפים רובם זכו בצעירותם באליפות יפן, וכולם בעלי הישגים שונים בקנדו היפני או העולמי.
השנה זכינו לראות גמר שגרם לי להתמוגג מאושר. הקרב ארך כ-16 דקות עד שהוכרעה נקודה (באופן מסורתי, קרב רגיל אורך 5 דקות, ובחצי הגמר והגמר 10 דקות, כך שמדובר בקרב שאורכו פי 3 מאורך של קרב רגיל), וכאשר מדובר בשני אנשים מבוגרים בגיל 54 ו-61, זה רק הופך למרשים יותר.
וכמובן שהדובדבן שבקצפת היה שאחד הסייפים הללו הוא הִיגַאשִי קָאזוּיוֹשִי, אשר משתמש בעמידת ג'וֹדַאן המפורסמת (אשר הזכרתי בעבר), והיה היחיד שזכה באליפות יפן איתה ב-1983 עד 2008, כאשר שוֹדַאִי קֶנְגִ'י (אשר דיברתי עליו ברשומה הקודמת) "שבר את הקללה".
מספיק דיבורים, הקרב:
ובונוס, הילוך איטי של הנקודה המנצחת:
טוב, לצערי אי אפשר להשוות את הרמה בארץ לרמה של הלוחמים על המפה של יפן.
השבמחקלא כי המדריכים כאן לא איכותיים או מוצלחים, אלא שהמודעות שם הרבה יותר גדולה, הילדים שם מתחילים להתאמן ולתרגל בגיל מאוד צעיר וזה ממש בולט לעין.
זה נכון, אבל אם מסתכלים על זה מנק' מבט יותר אופטימית - הקנדו קיים ביפן בצורתו הנוכחית עשרות שנים, בעוד שבארצנו הוא קיים כעשור פחות או יותר.
השבמחקאשתקד הייתה השנה הראשונה שהתקיימה קבוצה לילדים, והקנדו נכנס לאט לאט למודעות - כמובן שהוא לעולם לא יגיע לרמת המודעות הקיימת ביפן, אבל אולי בעוד עשור נוכל לעמוד על הפודיום עם שאר הגדולים בעולם (ברזיל, ארה"ב, קנדה, איטליה, ועוד) ולתת פייט רציני.