יום שני, 20 בפברואר 2012

יותר מדי מאותו הדבר זה לא מספיק

מִיָאמוֹטוֹ מוּסַאשִי, אחד האנשים שהפך לאגדה כשזה נוגע לפילוסופיות של חרב בפרט ואמנויות לחימה בכלל, כתב בספרו "ספר חמשת הטבעות" משפט אשר נחקק במוחי גם שנים לאחר שקראתי אותו.
אל לך לפתח חיבה מסוימת לכלי נשק אחד, או לכל דבר אחר, לצורך העניין."יותר מדי" זה אותו הדבר כמו "לא מספיק". מבלי לחקות אף אחד אחר, עליך להתחמש בכמה שיותר כלי נשק המתאימים לך.
אפשר להיכנס למשמעות הפילוסופית שבדבר, אך הפעם אני רוצה להסתכל על המשפט בצורה יותר מילולית.
בתור תלמיד של יותר מנשק אחד (ניתן אפילו לומר שלושה כלי נשק שונים, אם נחשיב חרב ארוכה, ג'וֹ, וחרב קצרה), אין לי ספק שמוסאשי נוגע פה בנקודה חשובה מאוד. אדם אשר לומד רק את החרב, לצורך העניין, לעולם לא יבין מה המשמעות של לעמוד מול סכין, ולהיפך.
מצד שני, איך אנו אומרים ללמוד הכל? בייחוד במציאות של ימינו, אשר לא מאפשרת לנו להקדיש את כל זמננו לאימונים. ובכלל - למה אני צריך להבין את המשמעות של לחימה מול כלי נשק אחר? כנראה שאני לא אצטרך להשתמש בזה בשביל להגן על הכפר שלי מהדאימיו הרשע.
ובכן, לטעמי, אדם אשר לומד את החרב (או כל כלי נשק אחר לצורך העניין) יכול להבין ולהתפתח רק בעזרת מיצוי כל יכולותיו עם החרב. רק ללמוד איך לחתוך מטרה נייחת לא יגרום לנו להיות אשפים בחרב. 

בעבר התארח בארץ בחור נחמד מאוד אשר עסק בנָאגִינַאטַה (נשק מוט אשר דומה לגלייב האירופאי). לשמחתי יכולתי ללמוד ממנו את קצה הקרחון של כלי הנשק הזה, ולטעום מיכולותיו, וכמובן שאם הייתה לי האפשרות הייתי מוסיף את זה ל"ארסנל" שלי. למיטב זכרוני לא יצא לי לעשות עמו אימון של חרב מול נאגינאטה, וחבל לי על כך, אך בטוחני כי עוד תהיה לי הזדמנות להתנסות בקרב מסוג זה.

אני מצרף וידיאו מרתק אשר בו יש מספר קרבות אימון של חרב מול נאגינאטה, ובסופו קרב מאוד מאוד נדיר של חרב קצרה מול נאגינאטה - פשוט מדהים.



יום ראשון, 19 בפברואר 2012

אסטרטג או חייל?

יצא לי לתהות בזמן האחרון האם אסטרטגיה נכנסת לתוך האימונים שלי ולתוך הקנדו.
כשאני אומר אסטרטגיה אני לא מתכוון לטקטיקה (אני אכתוב על זה בהמשך) אשר בוודאות נמצאת בכל קרב.
כמובן שאסטרטגיה, בראייתי, היא משהו שצריך ללוות אותנו כל הזמן, וצריך ללכת לפי האסטרטגיה שלנו כל הזמן.

אך בסופו של דבר, המקום היחיד בו ניתן לתכנן אסטרטגיה כלשהיא הוא בתחרות, וגם שם, כל קרב הוא בנפרד. אין מצבים בהם אסטרטגית לחימה כלשהיא תהיה עדיפה על אחרת מכיוון שבסיום הקרב נקוד קידה אחד לשני, נצא מהזירה, והקרב הבא יתחיל "מאפס".
אסטרטגיה טהורה. מתוך "שוֹגוּן 2"
אז האם לוחם הקנדו הוא חייל פשוט בז'רגון המיליטנטי? נהפוך הוא. לדעתי יש הרבה מאוד מקום לאסטרטגיה. כשזו מתבטאת בפעולות שאתה מבצע בזמן כל קרב וקרב, בזמן בין הקרבות, ואפילו באימונים מול אנשים אשר עלולים להתחרות מולך.

לדוגמה, לוחם קנדו אשר מבצע תקיפת דוֹ (מכה לפלג הגוף העליון) בצורה יותר טובה משאר המכות צריך להסתיר זאת, אפילו שהוא ינצח בקרב מהיר יותר אם יבצע זאת מיד בתחילת הקרב, עדיף לו לנסות תקיפות אחרות, למשוך קצת את הקרב, לבצע תקיפת דוֹ קצת פחות טוב פעם אחת, ואז כשהוא יבצע את התקיפה שבה הוא הכי טוב, לא יהיה ניתן לייחס לו זאת באופן חד משמעי, ובקרב הבא הוא יוכל להשתמש בה שוב.
כמובן שכאן מדובר רק אם היריב הוא בעל יכולת שקולה, אם הוא חזק ממך, אין סיבה להתמהמה.

אין פיתרון קסם, ואין דרך המלך כשזה מגיע לאסטרטגיה. אני בעצמי רק מגלה את הקונספט הזה כעת. אך מה שבטוח זה שכדי לנצח בתחרויות בהם התחרות היא קשה, יש לתכנן כל תנועה וכל קרב בדיקדוק.

הצהרה: ברור לי שאין המטרה באימון בקנדו היא לנצח בתחרויות, אך זהו חלק בלתי נפרד מהקנדו, ולהוציא את התחרות מהקנדו שקול ללהתאמן בקנדו רק עבור תחרות ולהוציא ממנו את כל האספקטים האחרים. ולכן יש להתייחס לתחרות באותה רצינות בה מתייחסים לטכניקה נכונה, עבודת רגליים נכונה, וכו'.

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

קנדו במיטבו

היום החלטתי לשים וידאו מתוך אליפות יפן בקנדו של שנת 2008.
באדום עומד טֶרַאמוֹטוֹ שוֹגִ'י, אשר לימים זכה באליפות העולם בקנדו בשנת 2009.
בלבן עומד שוֹדָאִי קֶנְגִ'י, המתחרה האהוב עליי, אשר זכה באותה אליפות.



שודאי משתמש בעמדת ג'וֹדַאן, אשר פחות נפוצה בקנדו המודרני, והוא הראשון שזכה באליפות יפן בה מאז שנות ה-70.
בהחלט קרב מרתק.

יום ראשון, 12 בפברואר 2012

נפש אחת, הזדמנות אחת

אִיצִ'י גוֹ אִיצִ'י אֶה (一期一会) הוא פתגם ביפנית אשר משמעותו המילולית היא "פעם אחת, פגישה אחת".
במקור הוא יוחס לטקס התה היפני אבל עם הזמן הוא קיבל משמעות גם עבור אמנויות לחימה.

איך אני מתייחס אליו?
כל תנועה וכל פעולה שאנחנו עושים צריכה לקבל את המשמעות הזו.
כל הנפה של החרב היא ההנפה החשובה ביותר בחיינו, לא תהיה לנו הזדמנות להניף את החרב שוב בפעם הזו.
כל תנועה של הגוף היא התנועה החשובה יותר בחיינו, לא תהיה לנו הזדמנות לנוע שוב בפעם הזו.
כל החלטה היא החשובה ביותר בחיינו, לא תהיה לנו הזדמנות לקבל החלטה שוב בפעם הזו.
מן הדברים ניתן לייחס את המשפט לתחרות או למבחן, אך גם באימוני היום-יום התפיסה הזו צריכה להתקיים. אנו צריכים להרגיל את עצמנו לאמץ את דרך החשיבה הזו בכל תנועה ובכל מחשבה שלנו. אם נבדיל בין שני המקרים, ייתכן כי בזמן שבו נרצה לחשוב כך, נחשוב אחרת.
תפיסה זו יכולה (ואף צריכה) גם לקחת בכל חלק של חיינו, ובכך לממש את המטרה שלנו באימון בקנדו ולפתח נפש נחושה.

יום שני, 6 בפברואר 2012

חשיבותם של סמינרים

כמו שכתבתי בסיום הרשומה הקודמת, הייתי בסוף השבוע האחרון בסמינר ומבחן דרגה בג'וֹדוֹ באיטליה.
רציתי לכתוב מעט על החשיבות של סמינרים להתקדמות שלנו.
  • מפגש עם מורים בדרגה בכירה
הנקודה הראשונה היא המפגש עם מורים בכירים. בייחוד בארצנו הקטנה, שעדיין אין הרבה אנשים בעלי דרגות בכירות. המפגש עם בן אדם בדרגה בכירה, ברמה כמעט על-אנושית. תורמת המון להתקדמות שלנו. ניתן ללמוד מאנשים כאלה הרבה מאוד. הרבה פעמים הם גם ייראו אצלנו מקומות לשיפור שיכולים לשנות אותנו מקצה לקצה.
  • אימון אינטנסיבי
הנקודה השנייה זה האימון האינטנסיבי. בייחוד בסמינרים בחו"ל, או במקומות רחוקים מהבית כאשר נשארים ללון במקום. אנו מקבלים חוויה אינטנסיבית של מספר ימים בהם אנחנו משקיעים את כל כולנו באימונים. יומיים-שלושה או אף יותר שבהם אנחנו אך ורק עוסקים באימון. החוויה והשיפור מדהימים.
  • "מפגש בין תרבויות"
אנו זוכים לפגוש אנשים מדוֹג'וֹאִים אחרים, מארצות אחרות, עם סגנון אימון שונה, עם גישה אחרת, ועוד. הדבר הזה, מלבד ההנאה בלהכיר אנשים חדשים, מעשיר את האמנות שלנו ואת הראייה שלנו על הלחימה.
  • מבחן או תחרות
בדרך כלל באירועים כאלה מתקיימים מבחני דרגה, או תחרות (תלוי על איזו אמנות מדובר) - עד כמה שהנצחון לא אמור לעניין אותנו, ושהדרגה לא אמורה לשנות לנו. זו הזדמנות טובה לבחון את ההתקדמות שלנו, בעיניים אובייקטיביות של השופטים או הבוחנים. להגיע, לנסות לתת את ה-100% שלנו (ומעט הלחץ שמתווסף רק מוסיף), ולקבל חוות דעת ממורים בכירים. האם התקדמנו ברמתנו, והאם אנחנו עומדים בציפיות שלנו מעצמנו.

ונתראה בסמינר הבא...

יום רביעי, 1 בפברואר 2012

קרב קנדו מול קיסר יפן לפני מלחמה"ע ה-2

היום החלטתי להמעיט במילים.
מצורף וידיאו של מוֹצִ'ידַה מוֹרִיצִ'י סֶנְסֵיי. האדם האחרון שקיבל דאן 10 בקנדו.

"חוסר" התנועה לאורך שלוש הדקות, וההתקפה ההחלטית בסוף, פשוט נפלאים.


הערה מנהלתית: הרשומה הבאה תתעכב מעט, מכיוון שאני נוסע לסמינר ומבחן בג'וֹדוֹ בחו"ל ואחזור בשבוע הבא.