אסטרטג או חייל?

יצא לי לתהות בזמן האחרון האם אסטרטגיה נכנסת לתוך האימונים שלי ולתוך הקנדו.
כשאני אומר אסטרטגיה אני לא מתכוון לטקטיקה (אני אכתוב על זה בהמשך) אשר בוודאות נמצאת בכל קרב.
כמובן שאסטרטגיה, בראייתי, היא משהו שצריך ללוות אותנו כל הזמן, וצריך ללכת לפי האסטרטגיה שלנו כל הזמן.

אך בסופו של דבר, המקום היחיד בו ניתן לתכנן אסטרטגיה כלשהיא הוא בתחרות, וגם שם, כל קרב הוא בנפרד. אין מצבים בהם אסטרטגית לחימה כלשהיא תהיה עדיפה על אחרת מכיוון שבסיום הקרב נקוד קידה אחד לשני, נצא מהזירה, והקרב הבא יתחיל "מאפס".

אסטרטגיה טהורה. מתוך "שוֹגוּן 2"

אז האם לוחם הקנדו הוא חייל פשוט בז'רגון המיליטנטי? נהפוך הוא. לדעתי יש הרבה מאוד מקום לאסטרטגיה. כשזו מתבטאת בפעולות שאתה מבצע בזמן כל קרב וקרב, בזמן בין הקרבות, ואפילו באימונים מול אנשים אשר עלולים להתחרות מולך.

לדוגמה, לוחם קנדו אשר מבצע תקיפת דוֹ (מכה לפלג הגוף העליון) בצורה יותר טובה משאר המכות צריך להסתיר זאת, אפילו שהוא ינצח בקרב מהיר יותר אם יבצע זאת מיד בתחילת הקרב, עדיף לו לנסות תקיפות אחרות, למשוך קצת את הקרב, לבצע תקיפת דוֹ קצת פחות טוב פעם אחת, ואז כשהוא יבצע את התקיפה שבה הוא הכי טוב, לא יהיה ניתן לייחס לו זאת באופן חד משמעי, ובקרב הבא הוא יוכל להשתמש בה שוב.
כמובן שכאן מדובר רק אם היריב הוא בעל יכולת שקולה, אם הוא חזק ממך, אין סיבה להתמהמה.

אין פיתרון קסם, ואין דרך המלך כשזה מגיע לאסטרטגיה. אני בעצמי רק מגלה את הקונספט הזה כעת. אך מה שבטוח זה שכדי לנצח בתחרויות בהם התחרות היא קשה, יש לתכנן כל תנועה וכל קרב בדיקדוק.

הצהרה: ברור לי שאין המטרה באימון בקנדו היא לנצח בתחרויות, אך זהו חלק בלתי נפרד מהקנדו, ולהוציא את התחרות מהקנדו שקול ללהתאמן בקנדו רק עבור תחרות ולהוציא ממנו את כל האספקטים האחרים. ולכן יש להתייחס לתחרות באותה רצינות בה מתייחסים לטכניקה נכונה, עבודת רגליים נכונה, וכו'.