יום ראשון, 12 בפברואר 2012

נפש אחת, הזדמנות אחת

אִיצִ'י גוֹ אִיצִ'י אֶה (一期一会) הוא פתגם ביפנית אשר משמעותו המילולית היא "פעם אחת, פגישה אחת".
במקור הוא יוחס לטקס התה היפני אבל עם הזמן הוא קיבל משמעות גם עבור אמנויות לחימה.

איך אני מתייחס אליו?
כל תנועה וכל פעולה שאנחנו עושים צריכה לקבל את המשמעות הזו.
כל הנפה של החרב היא ההנפה החשובה ביותר בחיינו, לא תהיה לנו הזדמנות להניף את החרב שוב בפעם הזו.
כל תנועה של הגוף היא התנועה החשובה יותר בחיינו, לא תהיה לנו הזדמנות לנוע שוב בפעם הזו.
כל החלטה היא החשובה ביותר בחיינו, לא תהיה לנו הזדמנות לקבל החלטה שוב בפעם הזו.
מן הדברים ניתן לייחס את המשפט לתחרות או למבחן, אך גם באימוני היום-יום התפיסה הזו צריכה להתקיים. אנו צריכים להרגיל את עצמנו לאמץ את דרך החשיבה הזו בכל תנועה ובכל מחשבה שלנו. אם נבדיל בין שני המקרים, ייתכן כי בזמן שבו נרצה לחשוב כך, נחשוב אחרת.
תפיסה זו יכולה (ואף צריכה) גם לקחת בכל חלק של חיינו, ובכך לממש את המטרה שלנו באימון בקנדו ולפתח נפש נחושה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה