המשפט הזה שגור אצל כל אחד שמתאמן או מתכונן לקראת משהו, בין אם זה ללמוד לקראת בחינות הגמר, מתאמן בצבא לקראת פעילות מבצעית, או מתאמן בספורט לקראת תחרות. בקנדו אנחנו גם רואים את זה, ככל שמתאמנים יותר, התנועה נהיית שגורה בגוף, ובזמן תחרות - שִיאַיִי (試合), מה שהתאמנו עליו באימון מבוצע בקרב בצורה יותר טובה. בסופו של דבר, מי שמתאמן יותר - יצליח יותר, בין אם זה במבחן, בתחרות, או בכל דבר אחר.
אך הדבר שונה באִיאַיִידוֹ. האימון באיאיידו הוא ללא יריב, וללא תחרות. האימון הוא אישי לחלוטין וללא שום יריב אמיתי, בין אם אתה מתחיל ובין אם אתה מתאמן 60 שנה. אז מה אנחנו שואפים להשיג דרך האימון באיאיידו, אם אין לנו יריב מוחשי שמולו אנחנו מתמודדים בתחרות?
 |
| רק אני והחרב |
ארגון הקנדו היפני הגדיר
את מטרת האימון בקנדו במילים הבאות:
מטרות האימון בקנדו הן, לעצב את הגוף והמחשבה ולפתח נפש נחושה ודרך אימון נכון ומתמיד ניתן לשאוף לשיפור באומנות הקנדו, להחזיק בערכים של כבוד ואחווה, להזדהות עם האחר בכנות ותמיד לשאוף להתפתחות עצמית.דרך אלה האדם יוכל לאהוב את ארצו ואת החברה בא הוא חי, לתרות להפתחות תרבותית ולעודד שלום וקידמה בין כל התרבויות.
אני חושב שהמילים הללו נכונות מאוד גם עבור האיאיידו, אם לא אף יותר.
הרי בסופו של דבר, כל הלמידה של "החיתוך הזה... השליפה הזאת..." מתבצעת לא על מנת לחתוך איזה יריב שניתקל בו ברחוב, אלא על מנת לחתוך ולהתגבר על הערפל שמאפיל על המחשבה שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה