הראה לי את המורה שלך, ואראה לך את עצמך

הרבה מאוד מתאמנים באמנויות לחימה "גדלים" להיות דומים למוריהם, לא רק בתנועה שלהם, אלא גם באופי וביחס שלהם לאמנות הלחימה בה הם מתאמנים. מורה אשר יתרכז יותר בפן הרוחני של האמנות, ופחות ישקיע בפן הלחימתי ישליך על תלמידיו את הריכוז הזה.

דבר זה גורם לי (ואני מניח שלתלמידים רבים אחרים) לתהות, האם מה שאנחנו לומדים נאמן למקור? או שמא כל כך הרבה מורים פירשו את הטכניקה לפי מה שעניין אותם שכבר איבדנו את הפוקוס האמיתי של האמנות?

לאחר שהקשבתי וקראתי הרבה אנשים חכמים ממני משוחחים על הנושא, אני החלטתי להיות במחנה האופטימי. 

לדעתי המורים ידעו מה הם הדברים החשובים לשמור בתוך האמנות, וגם ידעו מה להוסיף או מה להוריד. אפשר להסתכל לדוגמא על הסוּיוֹ-רְיוּ (水鷗流), בה הסוֹקֶה (宗家) התשיעי החליט להוסיף לתוך בית הספר כלי נשק נוסף - את הקוּסָארִיגַאמַה (鎖鎌). כנראה שסיבותיו היו נכונות. ולעומתו, ניתן להסתכל על הרבה מאוד בתי ספר שנולדו מבתי ספר אחרים, כמו לדוגמה על המוּסוֹ-שִינדֶן רְיוּ (夢想神伝流) שנולד מתוך הָאסֶגַאוּוַה אֶיישִין רְיוּ (長谷川英信流) ושמר לעצמו רק את הטכניקות שבראייתו היו רלוונטיות, ושינה אותן לפי תפיסתו.

מי אנחנו שנתווכח איתם?

החרב נשארה כמו שהיא

מורה טוב, בראייתי, הוא מורה שיודע למצוא את העיקר תמיד. ומורים אשר מתמקדמים בתפל ולא מתקדמים. ייאבדו במוקדם או במאוחר את תלמידיהם אשר יבינו שהם "עומדים במקום".

אני מאמין שכל המורים אשר העבירו את הידע של אמנויות הלחימה במשך הדורות היו מורים טובים. אם משהו השתנה מאיך שהוא היה בתקופת האֶדוֹ (江戸時代) כנראה שהייתה לכך סיבה. אנו יכולים לראות את זה באמנויות היד הריקה טוב מאוד, בעבר הרחוק יכלו להתאמן רק בקאטות על מנת ללמוד תנועות, כי לא היו רוצים לפצוע אחד את השני בזמן אימון. כיום יש מיגון, ולכן לצד הקאטות אשר מלמדות את התנועה, אפשר לתרגל את התנועה בסיטואציה יותר חיה ואמיתית.

בסופו של דבר, לדעתי, אמנות החרב והמקל שאנחנו לומדים היום הן הכי נכונות ומפותחות שיש, ולנסות לחפש מה היה לפני 400 שנים הוא ללא הועיל. אפשר להסתכל על הסיפור מהרשומה הראשונה שלי ולומר בוודאות שמה שאפשר ללמוד עם חרבות אמיתיות לא ניתן ללמוד עם חרבות מעץ. ואף אחד מאיתנו לא רוצה לסכן את החיים שלו כדי ללמוד.

ברגע שאתה מוצא מורה שאתה מאמין בו וב"תורה" אותה הוא מעביר, האמן בו עד הסוף, ולמד את דרכיו. לך בדרכו בלב שלבם, מותר להסתכל לצדדים ולבדוק אם אין דרך שמתאימה לך יותר, אבל לעולם אל תעמוד במקום.